כט' בנובמבר 1947
רקע קובץ להדפסה
במלחמת העולם הראשונה (1917) כבשו הבריטים את א"י ידי הטורקים. לאחר מלחמה, קבלה בריטניה מהאו"ם מנדט על א"י לתקופה של 25 שנה (מנדט- מדינה מסוימת המתמנה ע"י גוף בינלאומי לשלוט על אזור, שאין לו עדיין שלטון ריבוני ולנהל אותו. המנדט ניתן לתקופה מוגבלת).
עם סיום מלחמת העולם השנייה (1945) ומשהתבררו מימדי האסון, אשר פקד את העם היהודי, גברה תביעת הישוב היהודי לפתוח את שערי ארץ ישראל לשארית הפליטה שרידי השואה.ארגוני המחתרת העבריים פתחו במאבק נגד הממשלה המנדטורית והגבירו את פעילותם המזוינת, את העליה ה"בלתי חוקית" לחופי הארץ ואת הלחץ המדיני.
ועדת אונסקו"פ
לאחר שנכשלו כל התוכניות השונות לפתרון בעיית א"י החליטה ממשלת בריטניה להעביר את שאלת א"י להכרעת האו"ם.
ב- 15 במאי 1947 , החליטה העצרת הכללית של האו"ם למנות ועדה מיוחדת לענייני א"י, שנקראה ועדת אונסקו"פ. מטרת הועדה היתה להציע פתרון לבעיית א"י. הוועדה כללה נציגים מ- 11 מדינות, אך לא ישבו אף אחד מנציגי המעצמות הגדולות, זאת על מנת לתת להחלטות אופי נייטרלי.
נציגי הועדה בקרו בארץ, גבו עדויות מחלק ממנהיגי הישוב וזכו לשיתוף פעולה מלא מצד ראשי היישוב היהודי בארץ ומחוצה לה (הערבים החרימו את הועדה) בסיום עבודתה הגישה הועדה את המלצותיה לעצרת האו"ם.
המלצות הועדה:
- חלוקת א"י לשתי מדינות עצמאיות: יהודית וערבית.
- השארת ירושלים כמובלעת, כעיר בינלאומית תחת פיקוח בינלאומי.
- שתי המדינות (הערבית והיהודית) תקיימנה קשרים כלכליים ביניהן.
המדינה היהודית תכלול: מישור החוף מאשקלון עד עכו, את הגליל המזרחי ואזור מסוים דרומה לו, וכן את רוב הנגב.
המדינה הערבית תכלול: את השאר(כולל מובלעת ביפו), חוץ מירושלים, אותה הציעו להפוך לעיר בינלאומית בשליטת האו”ם. למפת התוכנית
עצרת האו"ם מאשרת את תוכנית החלוקה
ב – כט (29 ) בנובמבר 1947 נתכנסה עצרת האומות המאוחדותוהחליטה במסמך רישמי לקבל את הצעת ועדת אונסקו"פ תוך שינוי באזור הדרום. הוחלט שאיזור הנגב יצורף למדינה הערבית.
ההחלטה התקבלה ברוב של שני שליש. 33 מדינות הצביעו בעד, 13 מדינות נגד, 10 מדינות נמנעו.
ההצבעה באו"ם נערכה בחצות לפי שעון ישראל. המונים נצמדו למקלטי הרדיו או לרמקולים, אשר הוצבו במספר מקומות מרכזיים.
התגובות המידיות לאחר קבלת ההחלטה
היהודים - ההחלטה נתקבלה ע"י היהודים ברחבי הארץ בשמחה ובריקודים.
הערבים - הודיעו על התנגדותם לתוכנית, הכריזו על שלושה ימי אבל והזהירו שהתנגדות זו תהיה אלימה. למחרת ההצבעה פתחו הערבים במעשי איבה נגד היהודים, שהלכו והחריפו במהירות, וכך החלה מלחמת העצמאות. הערבים ראו בבריטים אחראים עיקריים לאסונם וטענו כי בריטניה פעלה נגדם
ממשלת בריטניה - הודיעה כי לא תתנגד לתוכנית החלוקה, אך לא תסייע להגשמתה. מצב זה יצר מצב של תוהו ובוהו בארץ עוד לפני סייום המנדט. זמן מה לאחר מכן הודיע ממשלת בריטניה כי תסיים את שלטון המנדט בא"י ב – 15 במאי 1948.
חשיבות החלטת החלוקה
« הכרה בינלאומית - ההנהגה הציונית הצליחה לגרום להכרה בינלאומית בעם היהודי ובזכותו למדינה ריבונית בא"י
« שיתוף פעולה נדיר בין מעצמות העל- ארה"ב ובריה"מ שהגיעו לכלל הסכמה על חלוקת הארץ למדינה יהודית על 60% מהשטח ועל מדינה ערבית על 40% מהשטח.
« דעת הקהל - דעת הקהל העולמית שזועזעה קשות בעקבות גילויים על שואת יהודי אירופה תרמה מאוד לקבלת ההחלטה.
« תחושת אחדות בעולם היהודי - ההתרכזות בהגשמת הבית הלאומי בא"י איחדה את העולם היהודי, ויצרה שיתוף פעולה בין ציונים ללא ציונים להשגת ההצלחה.
« החזרת הריבונות היהודית - הכרה של הקהילה הבינלאומית כי ארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי וכי יש לו זכות מלאה ליישב את הארץ ממנה הוגלה כ-2,000 שנה לפני כן ולהפכה למדינה בעלת ריבונות יהודית.
« הפסקת המאבק נגד הבריטים – הישוב היהודי יכל להפנות משאבים להמשך מאבק בתנועה הלאומית הערבית
חומר נוסף
למסמך האו"ם המאשר את תוכנית החלוקה
מיהו האו"ם
המנדט הבריטי
וועידת אונסקופ
מי הצביע בעד, מי נגד, מי נמנע ומי נעדר?
השוואה בין תוכנית החלוקה ובין גבולות ישראל לאחר מלחמת העצמאות
