גודל אות   א   א   א     הקטן פונט     הגדל פונט

יאנוש קורצק


בית היתומים

"כמעט מלאו לי עשר, כשהביאה אותי אמא לבית היתומים של דר' קורצ'אק. אותו בוקר לא הייתי שרוליק הגיבור, אלא 'שייע שמעייה הבכיין'. נלחצתי אל אמא כדי לעצור את הדמעות...

הרמתי ראש לשמיים להקת עורבים שחורים בכנפיים פרושות, חגה מעל ראשי, מתקרבת ומתרחבת, מתחת לשמיים האפורים.

קורצ'אק אמר: יש אצלנו כבר שרוליק ושרול. איזה בלבול. אולי נקרא לך סטאשק. השתוללתי משמחה.
עכשיו בוא נוריד את התלתל שלא יכנו אותך סטאשק התרנגול .לפני שחשבתי פעמיים, היה ראשי מגולח  כראשי שאר הילדים בבית."

(ישראל זיגמן (סטאשק), יאנוש קורצ'אק בין היתומים, ע' 66-68)


מצעד המוות של יאנוש קורצ'אק

 

ברחוב שיאננה מספר 16, באחד הרחובות של הגיטו הקטן, נמצא בית היתומים בהנהלת הסופר הפולני הנודע יאנוש קורצ'אק.

יאנוש קורצ'אק (יהודי ששמו האמיתי הוא גולדשמידט), רופא לפי מקצועו, הקדיש את כל חייו לחינוך ילדים. הוא כתב ספרים נפלאים על ילדים ולמען ילדים. הוא ריפא ילדים והיה מנהיגו הרוחני של בית היתומים ברחוב קרוכמאלנה, ששמו יצא לתהילה לא בווארשה בלבד, אלא בפולין כולה...

200 ילדים, בערך, הכל יתומים מאב ומאם, התחנכו בבית זה. וארשה רעבה ללחם. אבל קורצ'אק היה משיג מזון למען ילדיו מתחת לאדמה. הם הי רחוצים וחפופי-ראש, לבושים נקי, אכלו לשובע, ישנו ביצועים נקיים.

יאנוש קורצ'אק היה מוכן לאסון. הן הגיעו אליו ידיעות מפנימיות אחרות שמהם הוציאו את הילדים, ללא כל השגחה, ללא אב וללא אם - ללא קצת מים וללא פרוסת לחם - והובילו את הכל לכיכר האומשלאג ומשם למות. כל הילדים הומתו בדרך (מצביעים על מחנה העונשין טראבלינקה) על-ידי הרעלה בגאז, או על-ידי זרם חשמלי...

יום או יומיים לפני כן, לפני שהתחילה הבלוקדה על שיאננה 16, ציוה על כל הילדים להתרחץ מראש ועד רגל, ללבוש כתנות וחולצות נקיות. לכל ילד ניתנה שקית עם לחם ובקבוק מים.

לא ידוע, אם גילה לילדים, למה עליהם להתכונן, ולאן מובילים אותם. ידוע רק, כשרוצחי הילדים התנפלו על שיאננה 16, כבר עמדו יאנוש קורצ'אק והאחיות האחדות, שעבדו בבית היתומים, וכן הילדים, מוכנים לקבל את פני המות...

רוצחי-הילדים ההיטלראיים פרצו פנימה ביריות-פרא. מאתיים ילדים, מאתיים חיים פורחים עמדו אחוזי פחד-מוות, כי הנה יורים בהם בזה אחר זה.
ודבר מופלא הוא : מאתיים הילדים האלה לא צעקו. מאתיים הנפשות הטהורות שנידונו למוות לא בכו. איש מהם לא נמלט, איש מהם לא הסתתר.

הם רק התרפקה כסנוניות חולות על רבם ומחנכם, על אביהם ואחיהם יאנוש קורצ'אק, שיגן עליהם וישמור עליהם.

הוא עמד ראשון, וחיפה עליהם בגופו הצנום והשבור. אבל הכלבים הגרמנים לא גילו כל התחשבות בו, האקדח ביד אחת, הפרגול בשניה ונביחה כלבית : - קדימה, צעד !
יאנוש קורצ'אק ללא כובע, חגור חגורת עור, נעול מגפים, גופו כפוף ומעוקם, מחזיק בידו של ילד וצועד קדימה.
ואחריו צועדות אחיות אחדות, חגורות בסינרים לבנים, ואחריהן מאתים הילדים, שראשיהם רק עתה חופפו, והם מובלים לעקדה.

את הילדים הקיפו מכל הצדדים שוטרים גרמנים, אוקראינים, והפעם גם יהודים. בינתים נודע ביודנראט על המתרחש בשיאננה 16. התחילו לרוץ לטלפן, ביקשו להציל. את מי, חושבים אתם ביקשו הללי להציל? לא את מאתים הילדים, אלא רק את יאנוש קורצ'אק.

האיש הגדול והאציל הזה הודה יפה לאנשי הקהילה, שהקריבו את כל יהודי וארשה, והלך עם ילדיו אל כיכר האומשלאג...